בד בבד

מידי פעם אני שואלת את התלמידות שלי מה בא להן להתנסות בו שעדיין לא עברנו (דמוקרטיה וכזה). רוב הפעמים משם מגיעים הרעיונות והפרויקטים הכי מקסימים.

אז הפעם כששאלתי, הן ביקשו ללמוד תפירה. חייבת להודות שקצת התחרטתי ששאלתי, כי תפירה לא הייתה התחום החביב עליי מעולם. לא שאני לא יודעת להעריך פרויקטים תפורים, פשוט מלאכת התפירה מעולם לא נראתה לי מעניינת במיוחד. בכל זאת, הבטחה היא הבטחה והחלטתי לקפוץ למים.

אחרי שיטוט באינטרנט בכל מיני בלוגי תפירה נחמדים והתייעצות עם אחותי, התופרת בחסד, החלטתי לעשות איתן פרויקט תפירת כריות ובובות.

 

את הבובות והדוגמאות על הכריות התחלנו בשרטוט על נייר ולאחר מכן גזרנו אותו והנחנו על גבי הבד כשכל חלק מהשרטוט מופרד ומונח על בד בצבע אחר (בהתאם לתכנון). גזרנו את הבדים לפי הדוגמה והתחלנו במלאכת התפירה, כאשר אנחנו משאירות מרווח פתוח למילוי (בבובות). בכריות, התפירה נעשתה ישירות על גבי בד הכרית שלאחר מכן נתפר יחד עם צידה השני, במכונה.
את הפרטים הקטנים כמו עיניים, אזניים וקישוטים, הוספנו על ידי טוליפים (צבע בולט לבד), כפתורים, סרטים ופיסות בד קטנות מודבקות עם דבק לבד (גוטרמן).
בחרתי להשתמש  בלבד, מאחר והוא הבד הנוח ביותר לעבודה עם ילדים ואפשר להשיג אותו בכל חנות יצירה בשלל צבעים גדול מאוד וברכות סבירה.
התוצאות מקסימות, הילדות מאושרות, ההורים גאים והמורה מרוצה...
מסקנה - לא לפחד משום אתגר!