אין ספק שעיסת נייר על כל שיטותיה, היא
אחד החומרים הידידותיים (והמלכלכים, אני מודה) שיש. תמיד נדמה לי שבכל יצירת עיסת נייר
יש מעט הומור. לא יודעת למה... החומר גם מאוד זמין (עיתונים, דבק, מים) ולחלוטין לא
רעיל או מזיק. כמו כן, הבה לא נשכח את אלמנט המיחזור בעבודה. כל זה הופך אותה למדיום
אידיאלי לעבודה עם ילדים או יצירה לסביבת ילדים, חדרי ילדים, גנים, בתי ספר וכו׳.
ישנם כמה סוגים ושיטות להכנת עיסת נייר, אחת
מהן היא הציפוי. קורעים פיסות עיתונים, ניירות משומשים מכל הסוגים ובעזרת דבק לבן מדולל
במעט מים (אני מוסיפה ביחס של 1:3) מצפים שלד כלשהו כמו כלי, צורות מקלקר, משטחי קרטון
וכמו שנראה בהמשך, שלד פיסולי מנייר וסרט דבק.
הסוג השני הוא עיסת הנייר הפיסולית, קרטונים
ממוחזרים גרוסים (קרטוני ביצים) ועיתונים מושרים במים ודבק יום-יומיים יוצרים עיסת
נייר פיסולית שממנה ניתן לפסל צורות קטנות ואף לצפות חלקים גדולים. גם שימוש בנייר
טואלט מפורק ודבק יוצר עיסה פיסולית חלקלקה אם כי קצת דביקה לקטנטנים, אבל מצוינת
לציפוי וגימור נקי של עבודות.
את הג׳ירפה שלי יצרתי בשיטה הראשונה. לקחתי
ניירות עיתון וקימטתי אותם לצורות שרציתי, ובעזרת נייר דבק (נייר, לא סלוטייפ - העיתונים
לא נדבקים לפלסטיק) עצבתי וחיברתי את החלקים.
כשסיימתי את השלד הראשוני התחלתי לצפות
אותו בפיסות נייר עיתון טבולות בדבק לבן, תחילה בחיבורים כדי לוודא שהחלקים יישארו
יחד. נייר הדבק הוא עדין מאוד ומהר מאוד משתחרר.
החלק הזה מתאים וכייפי גם לקטנטנים יותר – הבת שלי בת כמעט שנתיים
(!!!) ישבה ונהנתה בטירוף לקרוע ולפזר את העיתונים. אכן, תיעול נכון של יצר
ההרסנות...
המשכתי לכסות את כל הג'ירפה בכמה שכבות.
אני ממליצה להשתמש בעיתונים או ניירות בצבעים שונים בכל שכבה וכך ניתן לדעת בכמה שכבות השתמשנו
ולוודא שהכל מכוסה.
לאחר ייבוש יסודי, הוספתי פרטים קטנים כמו
אף, שפתיים, עיניים, אוזניים וקרניים מדאס, חומר פיסולי קל המתייבש באוויר.
חומר פיסולי המתייבש באוויר, דאס או פימו (חדש - לא החומר לאפייה בתנור)
את הפרטים הקטנים פיסלתי והדבקתי עם דבק לבן לשלד
כשהג'ירפה מכוסה וייבשה לחלוטין, צבעתי
בצבע אקריליק לבן בשתי שכבות כבסיס לצבעים האחרים.
והחלק הכייפי ביותר - צביעת הג'ירפה
לבסוף מרחתי שכבת לכה על בסיס מים (לא רעילה).
ולהלן התוצאה
אגב, איך באמת עושה ג׳ירפה?...
