יום שני, 6 בינואר 2014

חיפושית משה רבינו (וחברה שלה)


את החיפושית החמודה הזו ניתן להכין בשתי דרכים, בהתאם לרמת הקושי (והלכלוך שמתחשק להתמודד איתו) וכמובן, כמה זמן עומד לרשותנו להכנה.

חיפושית מעיסת נייר:

חומרים – שני כדורי קלקר בגדלים שונים, סכין יפנית, קיסם, חוט תיל, שפיץ פלייר, צבעי אקריליק, ג'סו, לכה אקרילית.

לעיסה – דבק לבן, נייר טואלט, מים פושרים, ניילון נצמד או פשוט אבקת עיסת נייר מוכנה...

ופייטים וסיכות תפירה קצרות לחיפושית הפשוטה יותר.

אז איך?

לוקחים שני כדורי קלקר, בגדלים שונים. חותכים אותם לשני חלקים (סכין יפנית מחוממת עושה את העבודה מצוין). את חצי הכדור הקטן יותר קוטמים בקצה. מחברים את שני החלקים אחד לשני עם קיסם או שיפוד.

 
את המתכון שלי להכנת עיסת הנייר תמצאו פה, או שאפשר לקצר תהליכים ולקנות את האבקה המוכנה ורק לערבב עם מים לפי הוראות היצרן (אני לא אגלה, מבטיחה). את העיסה אני עוטפת בניילון נצמד, מרדדת ועוטפת את חצאי הכדורים בעיסה. הרבה יותר קל (וחלק) לעטוף הקלקר עם העיסה כשהיא מרודדת בעובי של חצי ס"מ לכל היותר. אני עוטפת את שני הצדדים, מלפנים ומאחור. לפרפקציוניסטים שביננו – ניתן להחליק עם מים.

את הרגליים מכינים מחוט ברזל (תיל) מחולק לשמונה חלקים שווים. ששה מהם, קיפלתי לשניים ועיקמתי את הקצה. את המחושים מעגלים בקצה עם שפיץ פלייר. קל מאוד לנעוץ את חלקי המתכת בגוף החיפושית (וגם ביד, אז זהירות!)



 
לאחר ייבוש מלא של לפחות יומיים, צובעים את החיפושית, תחילה עם ג'סו או אקריליק לבן, גם טוב, ולאחר מכן עם צבעי אקריליק אחרים. אפשר להיות יצירתי ולהדביק פייטים, נצנצים, מפיות וכל הבא ליד... אבל חשוב ומומלץ – לכה על בסיס אקרילי בסוף העבודה.

חיפושית פייטים:

את גוף החיפושית מכינים באותה הדרך המפורטת למעלה, רק ללא עיסת הנייר. חשוב להדביק את הראש לגוף עם דבק לבן (דבקים אחרים ממיסים את הקלקר!) בנוסף על הקיסם, הרי פה אין עיסת נייר שמחברת אותם יחד. במקום העיסה, אפשר לנעוץ פייטים עם סיכות קצרות ולכסות את כל הגוף. את הראש אפשר לצבוע תחילה עם ג'סו ואחר כך עם צבעי אקריליק.

תהנו!

יום רביעי, 11 בדצמבר 2013

מראה מראה שעל הקיר


הכנת מראת עיסת נייר

וואו, איזו סופה בחוץ! אז הרומנטיים מביננו מתמוגגים וזה נהדר לחקלאות והכל, אבל מה עושים עם הילדים?? איך מעבירים זמן חוויתי ונעים בלי להשתגע בבית או בקניון?? (הבת שלי בדיוק בגיל הזה שברגע שנכנסים לקניון – או סופר – היא נשכבת על הרצפה ולא רוצה לזוז. תחנונים, שוחד, איומים ושוב תחנונים, דיי מוציאים את הכיף  מ"חווית הקנייה" עאלק)

אז הנה רעיון לאמיצים שבינכם, אלה שלא מפחדים מקצת לכלוך ושלא נדע, דבק. זה שווה את המאמץ, אני מבטיחה. חוץ מזה שאפשר לצמצם את הבלגן ולהכין את השטח עם ניילון גדול על השולחן  או עיתונים ומגבונים לחים צמודים.

את המראות המקסימות הללו הכנתי עם קבוצת ילדים בכתה ב' (גילאי 8-9).

החומרים להכנת המראה פשוטים מאוד:

נייר טואלט

דבק לבן

מים פושרים

קרטון עבה

ניירות עיתון

מראה (אפשר גם מפלסטיק או אפילו תמונה במקום)

צבעי אקריליק או גואש

לכה על בסיס אקרילי
 

מתחילים בשרטוט הצורה הרצויה על גבי הקרטון, צורה חופשית או לפי שבלונה וגוזרים אותו.

ממקמים ומדביקים את המראה על הקרטון עם דבק לבן.

מתחילים בעטיפת הקרטון ברצועות עיתונים טבולות בדבק לבן מדולל ביחס של 1:1 עם מים. חשוב לעטוף גם בצדדים ומאחור. העיתונים "אוטמים" את הקרטון ונותנים לנו בסיס חזק וקשיח למראה.

הכנת העיסה הפיסולית:

משרים גליל נייר טואלט במים פושרים ללא הגליל הפנימי כשעה לפחות, מפרקים אותו בתוך המים. סוחטים היטב את המים מהנייר ומפוררים לחתיכות הקטנות ביותר שאפשר (בין קוסקוס לגרגירי חומוס...)

מערבבים את חלקי נייר הטואלט המפורר עם דבק מדולל (הנ"ל), בערך חצי כוס ואח"כ אני מוסיפה דבק לבן עד לקבלת עיסה דביקה, אך פיסולית. לשים היטב ומתגברים על הפחד מהדבק ומהרצון העז של חלקינו, לרוץ מיד לאמבטיה לשטוף ידיים!

לאחר ייבוש של העבודה (בין יום ליומיים) מניחים את העיסה הפיסולית ומעניקים לצורה נפח. את הפרטים הקטנים כמו עיניים, זנבות, קישוטים וכו' אפשר להוסיף עם חומר פיסולי כמו דאס, אבל רק לאחר ייבוש מלא של העיסה, אחרת הם פשוט לא יידבקו.

לאחר ייבוש מלא של העיסה (בין יום לשלושה ימים בחורף) ניתן לצבוע עם צבעי אקריליק או גואש. אני מאוד ממליצה לשים לכה להגנה והברקה של העבודה ועוד יותר ממליצה להשתמש בלכה על בסיס אקרילי שלא רעילה ומזיקה לסביבה.

תהנו!
 





 

 

 

יום שני, 2 בדצמבר 2013

יאמי יאמי

סופר סופר מתוקות
קאפקייקס מקסימות מחימר שיצרו הילדות (הלא פחות מתוקות) בחוג

 





 
חגיגה אמיתית!
 

יום חמישי, 12 בספטמבר 2013

אוי אוי בבושקה בבושקה

או בשמה האמיתי, מטרושקה

כמה אני אוהבת את הדימוי הנאיבי, הצבעוני והמחוייך הזה...
זה התחיל מאחת חמודה ונחמדה, התאהבתי, והוספתי לה כמה אחיות.

 
 
 
 
 
 
 ותמונה משפחתית
 
החמודות הללו בנויות מסני כדורי קלקר ועיסת נייר גרוסה, צבועה באקריליק ומעוטרת במפיות.
 

יום שני, 8 ביולי 2013

בד בבד


מידי פעם אני שואלת את התלמידות שלי מה בא להן להתנסות בו שעדיין לא עברנו (דמוקרטיה וכזה). רוב הפעמים משם מגיעים הרעיונות והפרויקטים הכי מקסימים.

אז הפעם כששאלתי, הן ביקשו ללמוד תפירה. חייבת להודות שקצת התחרטתי ששאלתי, כי תפירה לא הייתה התחום החביב עליי מעולם. לא שאני לא יודעת להעריך פרויקטים תפורים, פשוט מלאכת התפירה מעולם לא נראתה לי מעניינת במיוחד. בכל זאת, הבטחה היא הבטחה והחלטתי לקפוץ למים.

אחרי שיטוט באינטרנט בכל מיני בלוגי תפירה נחמדים והתייעצות עם אחותי, התופרת בחסד, החלטתי לעשות איתן פרויקט תפירת כריות ובובות.

 




את הבובות והדוגמאות על הכריות התחלנו בשרטוט על נייר ולאחר מכן גזרנו אותו והנחנו על גבי הבד כשכל חלק מהשרטוט מופרד ומונח על בד בצבע אחר (בהתאם לתכנון). גזרנו את הבדים לפי הדוגמה והתחלנו במלאכת התפירה, כאשר אנחנו משאירות מרווח פתוח למילוי (בבובות). בכריות, התפירה נעשתה ישירות על גבי בד הכרית שלאחר מכן נתפר יחד עם צידה השני, במכונה.
את הפרטים הקטנים כמו עיניים, אזניים וקישוטים, הוספנו על ידי טוליפים (צבע בולט לבד), כפתורים, סרטים ופיסות בד קטנות מודבקות עם דבק לבד (גוטרמן).
בחרתי להשתמש  בלבד, מאחר והוא הבד הנוח ביותר לעבודה עם ילדים ואפשר להשיג אותו בכל חנות יצירה בשלל צבעים גדול מאוד וברכות סבירה.
התוצאות מקסימות, הילדות מאושרות, ההורים גאים והמורה מרוצה...
מסקנה - לא לפחד משום אתגר!

יום שני, 13 במאי 2013

עושים פרצופים

כשאמרו לי שפיבן מגיע להעביר סדנה בת שבוע על יצירה ויצירתיות, התרגשתי מאוד. אין אמן יותר מתאים להרצות על פיתוח יצירתיות אצל מבוגרים וילדים ממנו.

חנוך פיבן, נולד ב1963 באורוגוואי. הוא מגדיר עצמו כישראלי, אך מבלה את רוב זמנו בחו"ל, כרגע מתגורר בברצלונה. אמן ומאייר אשר מפרסם את עבודותיו במגזינים חשובים כמו הטיימס, ניוזוויק והרולינג סטון.
בארץ הוא מוכר בעיקר בזכות הפרוייקט הפירסומי שלו לחברת "שטראוס" ועבודותיו בעיתון הארץ.
לאחר לימודיו בבית הספר לאמנות בניו יורק, החל לפתח את סגנון הדיוקנאות הייחודי לו, המשתמש בחפצים יום יומיים לאיפיון דמויות של ידוענים.


כמו שציינתי, ציפיתי מאוד לעבודה עימו, ללמוד טכניקה חדשה ושיטות הדרכה רעננות לטיפוח יצירה אצל מבוגרים וילדים כאחד. במהלך הסדנה נחשפתי לשימוש במגוון עצום של חומרים, רובם מחיי היום יום. היופי בעבודותיו שלו ועם אחרים הוא שלא נדרש ניסיון או ידע באמנות. לא דרושה גם טכניקה מיוחדת. כל אחד יכול ליצור וכל אחד מתחיל מאותה נקודה. לצורך העניין, ילד בן 6 וסטודנט שנה ד' לאמנות יכולים להגיע לאותה רמת ביצוע. עובדה זו משחררת את היוצר מהרצון לדעת טכניקה או הצורך בשלמות או ריאליזם בעבודה. זוהי דרך נפלאה להציג את האמנות והיצירה בפני קהל נרחב הרבה יותר שבדרך כלל לא היה בוחר לחוות יצירה. לכן גם שיטותיו מצליחות מאוד בתחום התרפיה.

יותר מכך, גיליתי שדווקא לילדים ומבוגרים שגילו רתיעה מאמנות ויצירה בעבר היה אף יותר קל לגשת לפרוייקט.ההתנסות ביצירה בחפצים איפשרה למשתתפים לבטא רגשות, רעיונות וסיפורים בכלי חזותי קל ליישום.
אחד הפרוייקטים המפורסמים של פיבן בארץ - קמפיין הפרסום של חברת שטראוס:

 
עוד עבודות מוכרות:
אביב גפן

איינשטיין

בוריס ילצין

דנה אינטרנשיונל

זיגמונד פרוייד

מחמוד אחמדינג'אד

סנטה קלאוס
 
ההכנות לסדנה:
התלמידים התבקשו כמה ימים טרם הסדנה, לאסוף ולהביא מגוון חומרים מחיי היום יום. פקקים, מפתחות, כפתורים, צעצועים ישנים, קשים, נוצות ומה לא. אני חייבת להגיד שמגוון וכמות החפצים שהובאה הפתיעה אותי...
את מגוון החומרים פיזרתי במגשי קרטון, מה שהוכיח את עצמו כמיותר, כי מהר מאוד הכל הפך לערימה עצומה של חפצים, אך הילדים נהנו אף יותר לחפש "אוצרות" בכל הבלאגן.
 
חומרים מינימליים שסופקו: קרטוני ביצוע, דבק לבן ודבק חם.
 


 
חלק מהתוצאות המקסימות של הילדים:





 
ממליצה לכל אחד, בעיקר אלה שפוחדים לגשת ליצירה ולהורים שרוצים פעילות משותפת כייפית עם הילדים ולעצמם!
כמו כן, אחלה דרך להפטר מכל מיני שטויות בבית...